החלטה בתיק ב"ש 9880/07

ערר על החלטת בית משפט קמא (כבוד השופטת ע' כהן) מיום 12.8.07, בגידרה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3874/07.

העורר הואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובקבלת נכסים שהושגו בפשע. על-פי כתב האישום החזיקו העורר וחברו באופנוע של אחר, בידיעה כי בפשע נלקח. העורר התיישב על האופנוע, שניתן להתנעה ללא מפתח בשל בעייה טכנית, כשראשו חבוש קסדה; זוהה בידי שוטרים שתיצפתו במקום, הללו הודיעוהו כי הוא עצור, ואז ברח העורר לגינה סמוכה ושם נתפס.

ב"כ העורר טוען כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לא קיימת עילה למעצר, ומכל מקום ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה שפגיעתה בחירותו של העורר, פחותה.

לטענת ב"כ העורר, שניים מיסודות העבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע אינם מתקיימים: אין קבלה ולא שליטה של העורר באופנוע וגם לא קיימת אצלו הידיעה כי הושג בפשע. 

אינני סבור כך. לשם הרשעה בעבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק), אין  צורך בקבלה דווקא, ודי בנטילה ובשליטה. הגעתם של העורר עם חברו אל המקום כשהם מצויידים בקסדות (שאינן של בעל האופנוע), חבישתן, עלייתו של העורר על האופנוע עד לירידתו ממנו רק בעקבות קריאת השוטר אליו כי הוא עצור, ובריחתו, בנסיבות כמתואר בחומר החקירה, כל אלה עשויים לבסס את יסודות הנטילה והשליטה לעניינה של העבירה הנדונה.

כיוצא בזה, לעניין הידיעה כי האופנוע בפשע הושג. למקרא המובאות שצוטטו בהחלטת בית משפט קמא, בהקשרן,  בהודעתו של העורר מיום 2.8.07, ובהתחשב עם אופן הגעתם של העורר ושל חברו אל המקום, הנני סבור כי יש באלה הוכחה לכאורה לידיעתו של העורר כנדרש בסעיף 411 לחוק. פרשנות שהציע ב"כ העורר לדברי העורר בהודעתו תעלה בוודאי במהלך המשפט, היא איננה בלתי-אפשרית, אך אין בה כדי לגרוע מהכוח הראייתי הפוטנציאלי הנ"ל להוכחות הידיעה.

ב"כ העורר טוען עוד כי העורר לא עשה מעשה כלשהו בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו. דומני, כי בעניין זה ייתכן בילבול מסויים בין העורר לבין חברו וייתכן שלא העורר אלא חברו הוא זה שברח לגן סמוך ושם נתפס. כך או כך, על-פי הודעתו של השוטר עידן בן רובי כפי שצוטטה בהחלטת בית משפט קמא, גם העורר וגם חברו החלו להימלט; על-פי דו"ח הפעולה של השוטר אייל גינזבורג נאלץ זה להתיישב על העורר ומאותו שלב לא התנגד עוד העורר למעצרו, ללמדנו לכאורה על התנגדות בשלב קודם; וגם דברי העורר "אני הזזתי אותו הצידה כי הוא חסם לי את הדרך" (שורות 60-61 להודעתו מיום 2.8.07) נזקפים לחובתו בהקשר של העבירה הנדונה. טענת ב"כ העורר כי זה לא ידע שמדובר בשוטרים, תידון בוודאי במשפט. על כל פנים, בשלב זה קשה לייחס לה משקל רב מכיוון שעל-פי דוחות הפעולה חבשו השוטרים כובעי זיהוי משטרתיים וקראו 'עצור משטרה'.

על הדברים הללו יש עוד להוסיף סתירות משמעותיות שציין בית משפט קמא בהחלטתו בין הודעותיהם של העורר ושל חברו. ב"כ המשיבה היפנה לסתירות נוספות: העורר אמר שהגיעו למקום במונית (שורה 71 להודעתו) וחברו אמר שהגיע לבד (שורה 44 להודעתו); החבר אמר שהקסדה הייתה במקום שבועיים-שלושה, ובפיו של העורר גרסה שונה בתכלית על שניים שהיו במקום ושראה אותם מורידים את הקסדות ומחביאים אותן; העורר דיבר על שתי קסדות, וחברו על אחת בלבד.

דומני אפוא כי צדק בית משפט קמא בקביעתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

אשר לעילת המעצר, הרי שאומנם בעבירות רכוש עסקינן, אך אין זו חזות הכל. לחובת העורר עבר פלילי משמעותי, עבירות רכוש ואלימות רבות ובריחה ממשמורת חוקית. זה לא כבר סיים לרצות עונש מאסר של שנה בגין עבירות אלימות, תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר-על-תנאי בר-הפעלה למשך 18 חודשים, ואף-על-פי-כן עשה לכאורה את מה שעשה לפי המיוחס לו בכתב האישום. העורר אכן מסוכן לציבור. בית משפט קמא מצא כי אי אפשר ליתן בעורר את האמון הדרוש לצורך שחרור בחלופת מעצר. אין תימה בדבר הזה, בשים לב לכך ש-6 פעמים עד היום ברח העורר ממשמורת חוקית, וגם בפעם הזאת ניסה לכאורה לברוח.

אכן, מצער הדבר שהעורר, אסיר משוחרר, כיום אב לילד, שוב מוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, אך הכרח להגן על הציבור מפניו ואין מנוס מלהורות על מעצרו עד תום ההליכים, כדרך שהורה בית משפט קמא.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ט' באלול תשס"ז (23 באוגוסט 2007), במעמד העורר וב"כ וב"כ המשיבה עו"ד רונן.                                                                                 

עינת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: